<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן א'</h1>
<h2>דף סג:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון. ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר שישאנה [שלא יאמרו] שזה מוציא (רעה) [רשעה] מתוך ביתו וזה מכניסה לתוך ביתו. מי שנתחרשה אשתו הרי זה מגרשה בגט ותהיה מגורשת אבל אם נשתטית אינו מוציאה עד שתבריא. ודבר זה תקנת חכמים הוא כדי שלא תהיה הפקר לפריצים שהרי אינה יכולה לשמור עצמה לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים בבית אחר. ואינו חייב לרפאותה ולא לפדותה ואם גרשה הרי זו מגורשת ומוציאה מביתו ואינו חייב לחזור ולהטפל בה. וגם כתב ז"ל עשרה דברים הן עיקר הגרושין מן התורה ואלו הן שלא יגרש האיש אלא ברצונו ושיגרש בכתב ולא בדבר אחר. ושיהיה ענין הכתב שגרשה והסירה מקנינו. ושיהיה ענינו דבר הכורת בינו לבינה. ושיהא נכתב לשמה. ושלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה. ושיתננו לה. ושיתננו לה בפני עדים. ושיתננו בתורת גירושין. ושיהא הבעל או שלוחו הוא שנותנו לה. ושאר דברים שבגט כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים.
<h2>דף קיב:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון. ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר שישאנה [שלא יאמרו] שזה מוציא (רעה) [רשעה] מתוך ביתו וזה מכניסה לתוך ביתו. מי שנתחרשה אשתו הרי זה מגרשה בגט ותהיה מגורשת אבל אם נשתטית אינו מוציאה עד שתבריא. ודבר זה תקנת חכמים הוא כדי שלא תהיה הפקר לפריצים שהרי אינה יכולה לשמור עצמה לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים בבית אחר. ואינו חייב לרפאותה ולא לפדותה ואם גרשה הרי זו מגורשת ומוציאה מביתו ואינו חייב לחזור ולהטפל בה. וגם כתב ז"ל עשרה דברים הן עיקר הגרושין מן התורה ואלו הן שלא יגרש האיש אלא ברצונו ושיגרש בכתב ולא בדבר אחר. ושיהיה ענין הכתב שגרשה והסירה מקנינו. ושיהיה ענינו דבר הכורת בינו לבינה. ושיהא נכתב לשמה. ושלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה. ושיתננו לה. ושיתננו לה בפני עדים. ושיתננו בתורת גירושין. ושיהא הבעל או שלוחו הוא שנותנו לה. ושאר דברים שבגט כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים.
כתב הר"י מקורביל ז"ל והיה אם לא תמצא חן בעיניו מלמד שאינו מוציאה אלא לרצונו. ואם נתגרשה שלא לרצונו אינה מגורשת. אבל האשה (מגרשת) [מתגרשת] שלא לרצונה. ונהגו העולם שלא לגרש אלא ברצון שניהם. אבל יש שכופין אותו להוציא כגון מוכה שחין ובעל פילופוס (פי' ריח הפה) ומשומד מכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר הישראל וצריך שיאמר רוצה אני.
<h2>דף קיג:</h2>
אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זה גט שהרי אמר והודיע לעדים שנתנו לה בתורת גירושין ומה שאמ' לה שטר חוב מפני שהוא בוש ונכלם ממנה.
